לא מדברים על מיניות. ובמיוחד לא מדברים על מיניות עם הילדים המתבגרים שלנו. וזו טעות קשה!
ביצר המיני טמון מקור לאושר וסיפוק כשהוא שזור באהבה ואינטימיות, או להפך, יש בו סבל וכאב כשהוא מכוון לאלימות וניצול של חלשים בחברה.
מקומה של המיניות היה פעם הרבה יותר גלוי ומדובר מאשר היום ואם נעצור רגע ונחשוב, אני מניחה שכולכם, בסיכומו של דבר, מאחלים לבנות ולבנים שלכם מיניות טובה, מהנה, מספקת.
מיניות ומגדר – מה זה בכלל?
בואו נתחיל ונדבר רגע על הגדרות:
מין – מדבר על סיווג של אורגניזם כנקבה או כזכר.
מגדר – זו הגדרה חברתית שמדברת על תכונות: מהו גבר ומהי אשה. ההגדרה שונה ממדינה למדינה. בפינלנד יכול להיות שגבר הוא זכר עדין, מתחשב, עושה עבודות בית ובמרוקו יכול להיות שגבר הוא זכר דומיננטי, שולט, ולא נוגע ב”עבודות נשיות”. אמנם אני מקצינה, אך רק לצורך הדוגמא.
מיניות – הן התופעות שקשורות במשיכה המינית: משיכה, תגובות פיזיות, אורגזמה.
יחסי מין – הם יחסי האישות בין בני האדם. הקשר שישנו בין האנשים סביב העשייה המינית.
ידע מיני – הוא על האורגניזם: שחלות, פין, שדיים, ביציות, זרעים ועוד.
חינוך מיני – הוא תהליך שמתחיל כבר בגיל שנתיים: חינוך מיני הוא הערכים שאנחנו מאמינים בהם ורוצים להנחיל לילדינו: אל תעשה לחברך מה שלא נעים לך. אל תסכים לליטוף אם אתה לא רוצה. לא מנשקים אף דודה או סבתא אם לא רוצים. ושומרים על פרטיות. שימו לב שבגיל צעיר זה לא קשור למיניות בכלל, אבל זה קשור מאד למיניות שתגיע כמה שנים אחרי.
היחס שלנו , האנשים שחיים בחברה, כלפי מין, לא זהה לאורך ההיסטוריה האנושית.
ראינו מספיק סרטים וקראנו די והותר ספרים על כך שביוון העתיקה למשל, היתה גישה מתירנית כלפי מין. גם ברומא העתיקה. הזנות היתה מקובלת ונפוצה בקרב האליטות, ההומוסקסואליות היתה שכיחה מאד ונחשבת נורמלית וראינו ציורים רבים של אורגיות. להגיד היום “אוי ואבוי” זו צביעות. כך זה היה אז. כך זה נחשב טבעי, רגיל, נוכח בחיים. האם זה טוב או לא – זו כבר מחשבה חברתית שיפוטית וסובייקטיבית מאד.
עם השנים השתנתה הרוח המינית. נאסרה הלגיטימציה ליחסי מין בין בני אותו מין, ובקצה אחר של העולם היו מקיימים מילה לילדות, כדי למנוע מהן הנאה מינית. למה? ככה.
מה שלא מלמדים – לא לומדים
דבר אחד ברור לנו לגמרי: מה שלא מלמדים ילדים – הם לא יודעים. אם לא ילמדו אותם מה ערי הבירה של מדינות אירופה – הם לא ידעו מה הן. אם לא ילמדו אותם איך נכנסים להריון, מהי אינטימיות, איך פועלים המנגנונים של התשוקה ומה נחשב ראוי בחברה שלנו – הם לא יידעו זאת.
בגיל ההתבגרות המין הוא שחקן ראשי. השינויים ההורמונליים שעוברים על הבנים והבנות מטריפים אותם. זה בא לידי ביטוי בפצעי בגרות, בזיקפה לא נשלטת, בשינויים בקול, בשיעור, בהתפתחות השדיים. זה שולט בהם, באלו שרק אתמול היו ילדים, ותפקידנו להיות שם ללמד אותם להכיר את זה, ועד כמה שאפשר – ללמדם לנהל את זה.
בחברה שלנו, מזה כמעט 300 שנים, עשינו שני דברים: האחד, כדי להוסיף נופח תרבותי ואנושי לייצר המיני הייצרי שלנו, הוספנו לו את הרומנטיקה. והשני, הפכנו את המין לסוד כמוס. הוא לא היה סוד בעבר הרחוק ואני מקווה שאחרי שתקראו את דבריי אלה – הוא גם לא יהיה סוד בביתכם.
מתבגרים ומיניות בעידן הדיגיטלי
המתבגרות והמתבגרים שלכם חיים היום בעידן הדיגיטלי. המסכים הם חלק מרכזי בחייהם (וגם בחיינו) ומהם הילדים מקבלים מענים לצרכים החברתיים שלהם, הרגשיים שלהם, ולידע שהם זקוקים לו. הם לא ממש מיומנים, למשל, בקשר עין או בפיענוח של הבעות פנים של חבריהם. הם נחשפים למידע לא רק לא נכון, אלא גם לא מתווך (על ידי המבוגרים האחראים שבחייהם, אתם), הם נחשפים לפורנוגרפיה בגילאים צעירים מאד, צעירים מידי, וכל זה מחלחל לתפיסות שלהם על זוגיות, על מיניות ועל אינטימיות.
לפעמים אני נתקלת בהורים שחושבים שאם הם לא ידברו על הנושא, אז אולי הילדים לא ייחשפו לזה וכך הם שומרים עליהם מפני הדבר הנורא הזה הנקרא מין, אבל זה בדיוק ההיפך. הנמנעות של ההורים יוצרת אצל המתבגרים חור שחור, המון סקרנות שלא מקבלת מענה טוב, הגוף שלהם ער מאד מבחינה פיזיולוגית והם לא יודעים לווסת את כל מה שעובר עליהם.
האם נרצה שאת הידע והחינוך המיני שלהם הם יקבלו מסרטים פורנוגרפיים? כי אם אנחנו לא נהייה שם – זה מה שיקרה. הם ינסו תנוחות שראו בסרטים הכחולים והם לא יידעו על שיח, קשר, אינטימיות, תשוקה, כבוד. כל הקשר הרגשי שהיינו רוצים שיהיה להם סביב יחסי מין – לא יקרה.
יהיו מי מכם שיגידו שאולי רציתם, אבל לא ידעתם איך, כי גם אתם לא שוחחתם על זה עם הוריכם.
יהיו מי מכם שיקוו שבבית הספר ידברו על זה. במקומכם… אבל בינתיים רוב הילדים נחשפים לפורנוגרפיה בגיל 9 . רוב הילדים בגיל 12 צופים בפורנוגרפיה כמעט באופן קבוע ולצערנו הפורנוגרפיה היום לא רק זמינה מאד אלא גם ממכרת, אלימה וקיצונית יותר מאי פעם.
אני מניחה שברור לכם שמזה הם לומדים.
הגיל בו הנערים והנערות מתחילים לקיים יחסי מין הולך ויורד. האינטימיות מתאדה, והלחץ עליהם גובר. יחד עם התעוררות מינית חזקה בעקבות הצפייה בסרטים כחולים, הם מדברים על גועל, על בושה, ועל חרטה.
הם גם חשים בדידות. לא רק שהם חשים בדידות כי הם ניתקו עצמם מאיתנו מבחינה פסיכולוגית, כי זו דרישת הדי.אנ.איי שלהם בגיל ההתבגרות, עכשיו הם גם איבדו את הקשר החברי שמבוסס על מבט, חיוך, שיחה, קול… הם לא ממש מתקשרים איתנו ואין להם למי לפנות עם תחושת התסכול והבדידות הזו גם.
זה לא עצוב בעיניכם?
העולם המיני של המתבגרים מופקר. אין בו פיקוח הורי, אין בו יד מכוונת, אין בו השגחה ותיווך שעשיתם בכל שטח חיים אחר – ובמיניות לא. המתבגרים נשארים לבדם לחיות ולתפקד בעולם המיני שלהם שמוצף בתכנים אלימים ובוטים. הקצת תמימות שעוד היינו רוצים שתהייה להם בקשר, בעיקר בקשרים הרומנטיים הראשונים שלהם ובהתנסויות המיניות הראשונות שלהם, התמימות הזו שיכולה היתה לעזור להם לגלות את המיניות שלהם בכיף ובהנאה, איננה.
אם אנחנו לא נכנס לתמונה, הם ימשיכו וילמדו מהמסכים. לא יכירו מונחים כמו חיזור, אהבה, כבוד, הדדיות, קשר, אינטימיות ורק יכירו בושה, אשמה ופגיעה.
איך נתחיל לדבר על מיניות?
אם נראה לכם שהפתרון הוא לזרוק את המסכים או לחסום אתרים – אתם טועים, כי זה לא מספיק. אתם צריכים להיות שם בנוכחות של ממש ובשיח.
לא תדעו הכל. הם תמיד יסתירו ולא כי הם לא רוצים אתכם, אלא כי הם חוששים להדאיג אתכם, להכעיס אתכם, לאכזב אתכם, לגרום לכם אי נחת. אז דברו איתם. תגידו את המילים שהם צריכים לשמוע: אני כאן. שתפי אותי. תגידי לי מה את רוצה או לא רוצה שאני אעשה.
פיתחו את הבית שלכם לחברים ולחברות שלהם כדי להכיר אותם.
בקשו מהם לבוא איתכם לאירועים משפחתיים שהם שונאים. בקשו כי אתם רוצים את חברתם ורוצים להתגאות בהם. הם יגידו “אוף” אבל אולי יבואו.
תגידו להם שאתם מתגעגעים אליהם ורוצים את חברתם בארוחה. שזה חשוב לכם. שמזמן לא ישבתם ביחד וזה חסר לכם.
ואם הם הגיעו לארוחה, אל תנצלו את הזמן הזה ללוגיסטיקות כמו למדת למבחן, דברת עם היועצת, למה את לא יורדת עם הכלב ומתי תסדר את החדר. דברו עליכם, על החיים, על סרט שראיתם, על מאמר שקראתם, על חייזרים ועל סבתא שלהם.
חייכו אליהם. לטפו אותם כשהם עוברים לידכם. לא כשהחברים שלהם רואים, כמובן, אבל אל תוותרו על קשר פיזי.
תאהבו אותם כאילו הם עדיין הקטנים שלכם אפילו שהם כבר חמורים גדולים…. ואל תשכחו לשמור עליהם ולא לוותר על ערכים שחשובים לכם.
ודברו איתם על מיניות. אם קשה לכם – מיצאו את אותה אישה או אותו גבר שיעשו זאת במקומכם, כי מישהו חייב לעשות זאת. עדיף שזה יהיה אתם !
בהצלחה.
