בעקבות המאמר שלי “ימה במקום עונש?”, ביקשתם ממני עוד דוגמאות , במיוחד כשמדובר בילדים צעירים. אז הנה כמה דוגמאות, אך לפני כן – הסבר:
ילדים לומדים מחוויות ולא מדיבורים. אתם יכולים לבקש מהם חמש, שש, שבע פעמים לעשות משהו – וזה לא יקרה. ואז אתם או משחדים (“אם תסדר את החדר אקנה לך מתנה”) או מאיימים (“אם לא תסדרי את החדר לא תלכי איתי ל…”). לצערכם, זה לא עובד. וזה לא עובד כי ילדים זקוקים למוטיבציה פנימית ולא חיצונית.
ההבנה הזו תאפשר לכם לייצר מצבים מהם הילדים ילמדו, ולמידה היא הבנה עמוקה ויוצרת מוטיבציה. נכון, לעיתים קרובות הלמידה מלווה בעוגמת נפש או כעס על ההורה או על המצב (כמו הצורך לסדר חדר או להימנע מהכאת אחות קטנה), אבל אם אתם מאמינים בחוסן הפנימי של הילד, בחוכמתו, ובכך שהוא בסוף יבחר את הדבר הנכון – תצליחו לייצר אצל ילדיכם שיתוף פעולה איתכם.
דוגמה 1: סידור החדר והתוצאה ההגיונית
נגיד שאנחנו רוצים ללמד את הילד לסדר את החדר, והילד הזה מאוד אוהב את הסיפור לפני השינה. אתם יכולים לומר לו: “מתוקי, אנחנו לא נריב יותר על סידור החדר. אם אתה לא תסדר – אני אסדר. מכיוון שסדר חשוב מאוד, אני אעשה זאת. ואני רוצה שתדע שביום שבו אני עובד/ת, מכין/ה ארוחת ערב, מקלח/ת, וגם מסדר/ת את החדר – באותו יום אהיה עייף/ה מדי לסיפור”. וזה הכל.
האם הילד יסדר את החדר? לא, לפחות לא בהתחלה. הוא כבר רגיל לאיומים ריקים. אבל כאשר אתם באמת תסדרו את החדר בלי כעס או נאום, ותימנעו מקריאת סיפור לפני השינה כי אתם עייפים – הילד ילמד. אולי הוא יתחיל לבכות, אך עליכם להישאר רגועים. כמה ימים כאלה ילמדו את הילד שני דברים חשובים: 1. מילה של אבא/אמא היא מילה. 2. אם הוא רוצה סיפור, צריך שאמא לא תהייה עייפה ולכן עדיף שיסדר את החדר.
דוגמה 2: טיפול בקנאה בין אחים
הפעוטה, שכל כך מקנאה באחותה התינוקת, מרביצה לה בכל הזדמנות. כבר דיברתם, הפצרתם, איימתם, ושום דבר לא עוזר. כאן חשוב לזכור שאין לכם שליטה על הפה, הידיים והרגליים של הילדה, ולכן דיבורים הם כמו אוויר. מה שעובד הוא יצירת מצב ממנו הילדה תלמד שההרבצה אינה משתלמת.
אמרו לה: “יפה של אמא, נכון את יודעת שאמא תמיד תשמור על הילדות שלה? נכון שאמא לא תיתן שאף אחד יעשה רע לך או לאחותך? לכן, מתוקונת, אם תרביצי לאחותך ותכאיבי לה, אמא תצטרך להרחיק אותה ממך ולהגן עליה”. כאשר הילדה מרביצה, אל תכעסו, פשוט הרימו את התינוקת ואמרו לה: “הנה, אמא שומרת עליך”, והתרחקו עם התינוקת מאחותה המרביצה.
הילדה המכה יכולה להגיב בכעס או בבכי, אבל עם הזמן היא תלמד שאם היא רוצה שאמא תהייה גם איתה ולא רק תנחם ותפנק את אחותה, עליה להפסיק להכות. ההבנה הזו תיווצר מתוך חוויה חזרתית ולא מתוך דיבור.
דוגמה 3: התנגדות למקלחת
בן השלוש או הארבע לא רוצה להיכנס למקלחת. כל יום אותו סיפור של הפצרה, נאומים ובסוף כעס. אז אפשר לומר לו: “בן של אמא/אבא, נכון כל ערב אנחנו רבים על המקלחת? אז החלטתי לא לריב יותר. אני לא אוהב/ת לריב איתך בכלל. מכיוון שבבית שלנו מתקלחים כל יום, אתה תוכל להחליט כל ערב אם אתה רוצה לבוא למקלחת כשאני מבקש/ת ואז תהייה לנו מקלחת טובה ושמחה ועם קצף, או אם תחליט לא לבוא כשאני מבקש/ת, אני אקח אותך ואעשה לך מקלחת קצרה צ’יק צ’ק”.
הילד יחליט בתחילה להתנגד לכם, אבל כאשר תישארו עקביים ותקלחו אותו בכל מקרה (תוך בכי שלו, ברור), הוא יבין שהוא זה שמחליט איך תיראה המקלחת שלו. כך תלמדו אותו שאחריותו כוללת גם את הדרך בה הוא מתייחס לעצמו ולסביבתו.
ומה עם מתבגרים?
עם המתבגרים שלנו אנחנו יכולים פחות ופחות לייצר מצבים הגיוניים וכאלה שבשליטתנו, כי הם בוגרים ועצמאיים, ולכן, כדי לייצר שינוי, נעבוד על מערכת היחסים שלנו איתם. התגובות שלכם צריכות להיות כאלה של הורה פגוע ומאוכזב, ומתוקף היותם חוצפנים, לא משתפים פעולה, מתעלמים, או נאבקים בכם – אתם מגיבים בחוסר רצון לשתף פעולה עם הרצונות שלהם: אינכם יכולים לגרום להם להיות נחמדים, אבל אתם יכולים להגיב על ידי כך שאתם לא מקפיצים, לא חותמים, לא מממנים… אדם פגוע לא נהייה נחמד כלפי הפוגע בו, וזו הטקטיקה: מה יותר הגיוני מאשר לא להיות נחמד למי שפוגע בי? יורדים מהמריבות, יורדים מהכעסים, יורדים מהשיחות של הפקת לקחים וחפירות, ופשוט מגיבים “בחוסר נחמדות” ולא בגלל שהמתבגר בעונש, אלא בגלל שאתם פגועים ולא בא לכם להיות נחמדים למי שפוגע בכם.
הטקטיקה של לא לריב, לא לחפור ולא להעניש, אלא להגיב בהיגיון, היא זו שתלמד את המתבגרים את ההדדיות שבמערכת יחסים, ומתוך כך הם יבינו את חלקם בהחלטות שלכם להתנהגויות כלפיהם.
הורה הגיוני וענייני
הדוגמאות יכולות להיות רבות ומגוונות, אבל המסר הוא ברור: כאשר ההורה נשאר הגיוני וענייני, כשהוא דבק בערכיו ופועל מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס, הילד ילמד מתוך חוויותיו.
זכרו, ילדים לומדים מחוויות ולא מדיבורים. כאשר אתם מאפשרים להם להתמודד עם התוצאות של מעשיהם, אתם מחנכים אותם בצורה יעילה ובריאה. בהצלחה!
