מאמרים וסירטונים בנושאי הורות ומשפחה

ילדים שליליים: איך להתמודד עם ילדים או בני נוער שתמיד מתלוננים?אני זוכרת את עצמי גננת צעירה. אוהבת ילדים מאד, יודעת להכיל אותם, יודעת להקשיב להם, מבינה אותם גם אם הם אינם מדברים – פריקית של ילדים. ואני גם זוכרת ילדה אחת בגן שבתחושתי לא יכולתי לרכוש את ליבה. כך לפחות חשבתי:...

קרא עוד

אצל חלק מהילדים שקרים הם דבר שבשגרה. אחרים הרבה יותר אמינים. כך או כך, כשילד משקר להורה שלו בפנים זו לא החוויה הכי נעימה בעולם, והורים רבים מאוד נעלבים, מתרגזים ואף חוששים לחינוך של ילדם, ומתמודדים עם השקרים בענישה. מחקר חדש קובע שהשקרן הקטן רק הופך לשקרן גדול יותר כאשר...

קרא עוד

בשבוע שעבר ביקרתי אצל נכדיי. הגדול, שהיה קטן עד לפני שלושה חודשים, כמעט בן שלוש, ישב ושיחק עם המכוניות שלו. הילד הזה, למרות הבובות שהושמו לפניו ולמרות עגלת הקניות שקניתי לו, מעדיף לשחק עם מכוניות. קומביין מקסים אותו, ג'יפ המר מפליא אותו וטרקטור גורם לו לחצי אקסטזה. הוא גם יודע...

קרא עוד

אני זוכרת שראיתי באחד ממוצאי השבת כתבה של רותי שילוני על הורים וקריירה. הכתבה הציגה משפחות אשר מלהטטות בין ילדים ועבודה ואת התוצאה של זה: הזנחת הילדים. אינני מגזימה בכך שאני טוענת שהתוצאה היא הזנחת הילדים, כי זה בדיוק מה שקורה.​עבודה ומשפחה הם שני המרכיבים החשובים ביותר בחייו של האדם...

קרא עוד

לפני שנים הייתי אימא צעירה לילד בן שנתיים. ילד מתוק, חכם, עם דמיון עשיר, אהוב מאד ורגיל בסך הכל. ככל ילד ראשון הוא היה עטוף באהבה ובכל הזמן הפנוי שהיה לי ולאבא שלו. כשהיה בן שנתיים פרצה מלחמת יום כיפור. בעלי יצא למילואים למשך כמעט חודש ואנחנו, בתל אביב, חווינו...

קרא עוד

לאחת מבנותיי היפות, החכמות, האמיצות והפמיניסטיות, יש הפרעת קשב וריכוז. היום היא כבר חצתה את גיל 30 ובעצמה אימא לשתי בנות.  ורק לפני שנה הלכנו שתינו יחד למכון אבחון. שם נאמר לנו, בלי היסוס בכלל, שאמנם יש לה הפרעת קשב. בכוונה לא אמרתי "שהיא סובלת מ..." או שיש לה "לקות...

קרא עוד

לפני יותר מעשרים שנה, הבנים שלי היו גולשים בים. אני זוכרת איך הם היו מתעוררים בשעה שש בבוקר ועולים על הגג כדי לראות את הים.​היום כבר לא רואים את הים מגג ביתי, כי סביבנו בנו בתים גבוהים מאד, גבוהים משלנו, אבל אז ראו. אני גם זוכרת איך הייתי אומרת לעצמי...

קרא עוד

כמעט כולנו במשפחה משקפופרים. בעלי ואני, שלושה מתוך ארבעת ילדיי, הוריי זכרם לברכה, חמותי ז"ל, דודים ודודות, אחיינים ואחייניות, חברים וכמעט חצי עולם, ולדעתי אני אחת הנשים הבודדות להן הנכדים לא  מושכים את המשקפיים מהאף.​לא מזמן, באיזה אירוע משפחתי, ראיתי אמא מחזיקה על הידיים תינוקת מתוקה. הקטנה, בערך בגיל שמונה...

קרא עוד

לפני הרבה מאד שנים נישאתי. כמובן שחודש קודם קבעתי עם הצלם, עשינו את כל ההכנות הדרושות והנה הגיע היום המיוחל. אני זוכרת מצוין את היום הזה. מהבוקר הייתי כבר בסלון הכלות: מתאפרת, מסתרקת, לובשת את השמלה הלבנה שחלמתי עליה מגיל צעיר, צובעת את הציפורניים ונועלת את הנעליים הלבנות. אני זוכרת...

קרא עוד

ביולי לפני כך וכך שנים, נפרדתי בשדה התעופה מבני, מכלתי ומשני ילדיהם. הם עברו לארצות הברית לשנתיים. כלתי קיבלה מלגה ללימודים ובני חשב, כמותה, שלא מחמיצים כזו הזדמנות, והמשפחה עברה.אני זוכרת שחברה אמרה לי "תתכונני לבכות". למה? שאלתי, "כי את יודעת מתי הם עוזבים ואת לא יודעת מתי הם חוזרים"....

קרא עוד